|
שמלת קול הנשים - אותה אדרת בשינוי גברת
חלל פנימי וחיצוני העשוי ממבנה כיפה גיאודסית (דום), המעוצב כשמלת קרינולינה גדולה ומפוארת. היא תוצב במרחב הפסטיבל כחלל לאירוח, ביטוי אישי, הקשבה, העצמה, אמירה חברתית, ושעשוע.
האם הבגד שלי הוא מקום בטוח? האם הבגד שלי משמיע אותי, או את התרבות בה אני חיה?
האם הוא מייצג מוסכמות קבועות או אמירה יחודית ופרטית? בתוך, ומחוץ לשמלה ניפגש, לאירוע ואירוח תיאטרלי - כדי לספר סיפורי בגדים. נשאל ונברר, שאלות על החלל הפנימי והחיצוני שלנו,
על הדיאלוג בין המעטפת לתכולה, ועל הפרטיות לעומת הפומביות.
ניפגש בשמלה במועדים הבאים:
יום שישי:
10:00-11:30 - פעילות מונחית
15:00-16:30 - פעילות מונחית
יום שבת:
11:00-13:00 אירוח חופשי
15:30 בואו לפרק יחד את השמלה!
את הפעילות בשמלה מנחות שתי יוצרות מתחומי יצירה שונים - המפגש ביננו, יצר סקרנות עזה, ורצון להפגיש בין העולמות שלנו:
הדס גרטמן
אמנית מיצג ומעצבת תלבושות, עובדת דרך דימויים חזותיים ורעיוניים, דרך צורות, חפצים וסיפורים, מאפשרת התבוננות והקשבה מזוויות בלתי מוכרות.
אשרת מזרחי שפירא
מנחת קבוצות, ובימאית תיאטרון קהילתי. עובדת דרך חוויה חושית, גופנית, ומייצרת לשחקניות הזדמנות להקשיב לקולותיהן הפנימיים.
קהל היעד - נשים, מכל סוג. השמלה יכולה להבנות במרכז שכונה, במרכז קהילתי, בחלל ציבורי פנימי, בגינה ציבורית, בעצם, בכל מרחב ציבורי בארץ ובעולם...
בחלל הפנימי - פינות ישיבה, סולם, קולב בגדים, מראה ושולחן עם חומרים לעבודות יד. אני מזמינה נשים להכנס, להעלות נושאים לשיחה איתי ועם מארחות שיצטרפו אלי לסירוגין, להצטרף לשיחה קיימת, לספר סיפור אישי, להכין משהו בשולחן העבודה, להשאיר מזכרת.
החלל החיצוני - מי שתרצה, תעלה בסולם, מן החלל הפנימי, ותלבש את השמלה. ברגע שכזה, הופכת השמלה, לשמלתה שלה, ולבמה. הלובשת יכולה לקחת לעצמה זמן ולהשמיע את קולה: לדבר, לשיר, להצהיר, להוכיח, לספר, להתוודות וגם לשתוק.
"אפשר היה אולי להאשים אותי בכך שאני צופה בהתרחשויות, יותר מאשר מחוללת אותן. כתב ההגנה שלי יהיה שמעטים מאוד הם המחוללים, ושהיכולת להשקיף - אפילו לא לנתח – זוכה למעט מאוד הערכה בימים אלה, שבהם כולם רוצים להיות גיבורי ההתרחשויות. אני אינני גיבורת ספר זה, אם אכן קיימת אחת כזו בבירור. יש בו נשים, נשים פשוטות. אנו דומות כל-כך זו לזו, כל-כך הרבה מאחד ביננו. אפשר לומר שאני מספרת סיפור אחד, שניים שלושה, אין זה משנה. בסופו של דבר לכולנו, פחות או יותר, אותו סיפור."
(מתוך : אנחנו שאוהבות כל-כך, מרסלה סראנו, הוצאת ליברוס 2004)
הקשר: מדוע אני פועלת - הדס גרטמן, יוצרת השמלה
אני חיה בתחושה שהעולם מחשיב תועלת ויעילות. יש מטרות. יש יעדים. רוב המפגשים בין אנשים הם כדי להשיג מטרות ויעדים שכאלו. זו דרך עסקית. עניינית.
אבל, העולם הזה מותיר אותי בחוץ. אותי ורבים אחרים.כיוון שאני אישה, אתיחס לדברים כאישה.
אנחנו לא מספיקות להתבטא במפגשים שכאלו. אנו רוצות וזקוקות ליותר זמן. למפגש פחות מכוון מטרה, ויותר בלתי אמצעי. אנחנו זקוקות לאינטימיות. זקוקות לה כמצרך יומיומי, כדי שנגיע אל עצמנו, אל קולנו, ואל הכח להשמיע אותו.
ברצוני ליצור מרחב לנשים, המתנהל בקצב איטי, ומאפשר מפגש לשם מפגש.
מקורות השראה
אני באה מעולם של בגדים. מאז ומעולם משמשים לי בגדים כדרך להבין, להסביר ולהתבטא. באופן טבעי הגעתי לדימוי של שמלה גדולה.
הקרינולינה- חצאית החישוקים האימתנית, שלבשו נשים בתקופה הויקטוריאנית- ריתקה אותי תמיד. היה בה פרדוקס. מחד- חצאית קשיחה, ענקית ומסורבלת, כלוב לנשיות. מאידך-זו חצאית שתפסה מקום, אפשרה מרחב מחיה, ויכלה לשמש למסתור.
מקור נוסף להשראה הוא היותי אישה, בעולם הזה, במדינת ישראל, במקום מגורי, בעבודתי, במשפחתי. מדי יום אני נפגשת בחוויות של נשים. דרכי, דרך חברותי, דרך כלי התקשורת...
אפליה, תסכול, חשש להתבלט, צורך נואש בזמן לעצמנו, פחד מהצלחה, לחץ חברתי לגדל ילדים, הנאה מגידול ילדים, עייפות כרונית, אהבה לשיחות אינטימיות, חוויה של חוסר בחירה.... ועוד.
בהחלטה להשתמש בדימוי הקרינולינה כחלל למפגש, אני מוותרת על תפקידה המסורתי כבגד, והופכת אותה למקום. מקום בטוח. מרחב נוח ונעים, שבו נוכל להיות אנחנו.
ההתרחשות בשמלה - אינה מתוכננת.. לכאן נכנסות נשים, פוגשות מארחת אחת או יותר, ומהרגע הזה האפשרויות פתוחות. זהו ליבה של השמלה. זהו מקום שיכול להכיל. מעין רחם נשית, המאפשרת התפתחות. כדי ליצור התרחשות, אשתמש במספר דרכים:
- אירוח הנכנסות: כיבוד, קישור בין האורחות, הקניית תחושת נוחות, תשומת לב.
- טכניקות מכוונות ומעוררות כמו כתיבה, תנועה, סיפור, שאלות.
- עבודות יד שתעשינה בשותפות, תלבושות, איפור, כובעים- ושאר אביזרים, שמגרים ומקצינים משחק , הומור ותקשורת.
- הצעה לאורחות - ללבוש את השמלה. במקרה כזה, תיווצר חוויה משותפת, שנוכל לדבר עליה בכובד ראש, או בהומור. לבישת השמלה, למרות שאינה הכרחית, חשובה מאוד. המטרה היא שנשים תאזורנה אומץ לעלות, ללבוש אותה, לעמוד במקום גבוה, לבד, ו"לתת הופעה". באופן מסוים, תהליך האירוח, המפגש, והשיחות- הם הכנה לקראת הרגע הזה. נשים שעלו ולבשו את השמלה בנסיונות מוקדמים, דיווחו על חוויה מלאת עוצמה, קסם והנאה.
|
.jpg?id=7937647)
