שלום לכן יקרות מאוד ואיחולים לשנת שפע, בריאות, שמחה, אהבה ושלום!
לימודי ה"נשימצו" נפתחים באמצע אוקטובר. מוזמנות לשאול, להתייעץ ולהצטרף אלינו למסע קסום!
המסלול משלב לימודי מגע מגוונים ( שיאצו, ברימה, מסאז' תאילנדי מסורתי, עיסויי וטווינה ) המבוססים על הרפואה הסינית המסורתי עם לימודי נשימה.
הלימודים במסלול עוסקים בדחפים ובצרכים המולדים הבסיסיים, שצוברים אבק במהלך החיים ואינם זוכרים כיצד לתפקד, ובדפוסי הנשימה והמגע והשפעתם על ההתנהלות היומיומית .
נקודת המוצא של המסלול היא הרגש. מהרגש לגוף, מהרגש לנשימה, למחשבה ולאיכות החיים .
תכני המסלול:
ההיסטוריה של הנשימה, טכניקות, אבחונים ודפוסי נשימה, טיפול אנרגטי, גופנפש, התהליך הרוחני, דמיון מודרך.
אבחנות דרך הגוף - ייצוג השלם בכל חלק : אבחנת בטן, לשון, גב, דופק, פנים.
הטיפול השלם, מרידיאנים וחמשת האלמנטים – חיבור גופנפש.
הדרך המשולבת והקשובה לגעת.
המסלול מיועד לאלו הרוצים לעבור תהליך צמיחה, להעז ולגלות.
לאלו שהעולם הטיפולי מעניין ומסקרן אותם. לכל מי שמחפש דרכי ריפוי והתמודדות .
למעוניינים להתחדש, ללמוד, לגעת, לנשום, להיות בחברה חדשה, להכניס רעננות לחיים, לעזור לבני הבית ואולי אף לחשוב על כיוון חדש.
אתמול, מוצ"ש ה3.7.2010 נפגשנו לנו באווירה אינטימית בביתה המחבק של סיגל לוי שמואלי והקשבנו. המפגש נועד לגלות לנו עוד על המופלאות הזו שבכל אחת ולשמוע חוויות מעצימות משאקטי. מרגישה שזה היה שם -המון אורך רוח- הקשבה עמוקה, סבלנות על פי רוב - מנסה לאסוף חוויות: היו על אמהות ובנות ועל תצפית על אוהל שבו שלושה דורות מצאו את מקומן, היתה חוויה של מעבר חריף בין תפילה לריפוי לסדנת חשק, סיפור על סדנא שהופיעו בה לפתע 150 נשים במקום ארבעים או שמונים נשים במקום מאה וקפיצה קוואנטית של מנחה שגילתה שהיא יכולה להחזיק את המרחב. היה שם שיתוף בעוצמה של עמידה על במה ושירה משותפת ושיתוף מנגד בהתרגשות ששירת השאקטי גרוב עוררה בצופות. היה שיתוף בהיסטוריה של מפגשי הנשים הגדולים בארץ -על כך איריס יוטבת ונונה לילה מגד ונשימה הראשונה. התכנסות שהוגדרה בעיתונות התקופה כ"פולחן האלה". היה שיתוף של מנחות בהסתגלות לתנאים פחות נוחים ולגילוי שאפשר להינות גם כשמערכת לא עובדת או כשהמקום לא מדוייק או כשאין מיטת טיפולים-מודה שאני נשמתי עמוק עם כל דבר כזה שלא עבד, מתבאסת על כך שהיה דבר כזה ובהודיה עצומה על רוחב הלב של הנשים שהיו שם וזרמו עם זה ומברכות. ראיתי זאת כבר בפסטיבל וקלטתי כמה זה מראה שאנחנו גדלות ויכולות לחייך גם במצבים פחות נוחים ולהתעלות ולהיות המלכות שאנחנו בלי שהתנאים בחוץ או אנשים בחוץ יכתיבו לנו את זה. היה שיתוף על אם ואחות שעברו שינוי מול העיניים, שיתוף על חוויה של יחד משמעותי מתוך חוויה שכזו וסיכמנו בשליחת צלילים אל השאקטיות הבאות ואל הנשים והגברים שמבקשים להיפתח לאיכויות נשיות ולחיות בטוב. תודה לכל אחת ואחת מהבאות. מרגישה שהתברכנו בכל אחת ואחת מכן. תודה
התוודעתי לעובדה כי חלק מהמנחות בשאקטי (אולי כולן?) לא קבלו תמורה עבור עבודתן למעט תלושי ארוחה והאפשרות לחלק חומר פרסומי אישי למשתתפות. העניין חרה לי מאוד ומעיב על התחושות המאוד חיוביות איתן יצאתי מהפסטיבל. כל זאת במיוחד לאור העובדה ששלמנו סכום נכבד על ההשתתפות בפסטיבל ובתפיסה שלי, לא שלמתי רק על סככות, ברזיות ורמקולים.
עמודי התווך של הפסטיבל אינם הסככות, הברזיות והרמקולים, וגם לא קיבוץ בית אורן. הגזעים האיתנים שעליהם נסמך הפסטיבל והם-הם עצם מהותו, הן כל אותן מנחות נפלאות אליהן נחשפנו. הן ורק הן, אלו שעשו עבורינו את הפסטיבל, והן, ורק הן, אלו שיגרמו לנו לחזור בשנה הבאה.
קשה לי להאמין כי קבלני הסככות, הקיבוץ ויתר הספקים עבדו בחינם (וגם הם פרסמו את עצמם בעצם היותם שם). מדוע המנחות נאלצו לעבוד בחינם?
פסטיבל העוסק בהעצמת נשים אינו יכול להרשות לעצמו ניצול של אותן נשים. לא כל שכן, הנשים שהן השופר להעצמה הזו! כשם שכל מי שטרח ועשה במלאכה קבל תמורה כספית על עבודתו (מעבר לפרסום ולחשיפה), כך יש לנהוג במנחות!
יתכן והנושא טעון, ולכן אינני מצפה לתגובה שלכן, מנהלות הפסטיבל.
אך חשוב לי כי תקשיבו למסר הזה. הוא בא מהלב. קבלתי המון בפסטיבל ועכשיו מתברר לי שאלו שקבלתי מהן יצאו חסרות. קשה לי מאוד עם זה.
כפי שאת יכולה לתאר לעצמך גם באידיאל שלנו המנחות כולן היו מקבלות שכר, וכן כל העובדות שלנו, ואנחנו השותפות בעלות העסק שעובדות בעצמנו בעמל רב כל השנה על הפסטיבל היינו מתוגמלות באופן יותר מלא וראוי עבור עבודתנו הרבה ועבור ההשקעה והסיכון הכלכלי האדיר שאנו לוקחות על עצמנו בכל פסטיבל. המציאות כרגע אינה מאפשרת תשלום כזה למנחות משום שהפסטיבל רווחי עבורנו השותפות ברמה כזאת שמצדיקה את ההשקעה הפיזית, הנפשית והכלכלית שלנו באופן גבולי. אם כל הכבוד לחזון ולאידיאל ולשאיפות יש את המציאות, והמציאות היא שאם היינו משלמות לכל 120 המנחות והאומניות בשאקטי הפסטיבל היה הופך לא כלכלי עבורנו. ופשוט לא היה מתקיים.
מה גם שמניסיון החיים והפסטיבלים הרבים שעברנו למדנו שהמנחות מקבלות תגמול אדיר בכל הרבדים וכן כן גם במישור הכלכלי משום שהפסטיבל מהווה במה שיווקית שאין דומה לה בתחום העצמה נשית הולסטית בישראל. ההוכחה הטובה ביותר לכך שהמנחות אכן מתוגמלות היטב עבור הנתינה שלהן היא שיש לנו מדי שנה מאות של פניות ממנחות שמאוד מאוד מאוד רוצות להשתתף כמנחות ורובן הכמעט מוחלט של המנחות רוצות לשוב אלינו וכאשר אנו מבשרות למנחה כי לא תנחה בפעם הבאה היא מאוד מתבעסת. תסמכי על המנחות הרבות שהן יודעות מה הן עושות ומדוע הן כל כך רוצות להיות חלק משאקטי. ואולי כדאי שכל אחת תעשה את השיקולים שלה מה משתלם לה ומה לה.
לגבי עניין השכר אם יש לך רעיון לתורם או תורמת שירצו לתרום למנחות שאקטי וגם להפקת החזון האדיר של הפסטיבל כסף נשמח לשמוע על כך. בנוסף אם יש לך רעיון או תוכנית כלכלית רצינית לאיך אפשר להפוך את שאקטי לעסק יותר רווחי שיאפשר לכולנו להרוויח יותר (ועל ידי זה לתגמל את המנחות גם בכסף) נשמח לשמוע.
בנוסף נשמח אם תוכלי לעמוד מאחורי דבריך באמת ולרשום את שמך ואת תפקידך בפסטיבל, שהרי טענת שאת אחת מהעובדות שלנו.
באופן כללי נראה שלפני שמעבירים ביקורת או שופטים או מתאכזבים כדאי ראשית לברר את המציאות ואת הנסיבות...
נראה שאפשר להרוויח יותר מכך ולבוא ביותר צניעות וקשב למצב כפי שהוא
מאחלות לכל הנשים באשר הן כולל אנו עצמנו שפע כלכלי שמגיע מעשיה בריאה וטובה שתורמת לעולם
ויודעות כי שאקטי תורמת רבות להגשמת חזון זה יחד עם זה שהיא עצמה ואנחנו איתה גדלות לתוך הגשמת החזון....
קיימים בארצנו עשרות אלפי עובדים המוכנים לעבוד תמורת פחות משכר המינימום הקבוע בחוק. כאשר מבשרים לעובד כזה שעבודתו מופסקת, הוא קרוב לוודאי "מאוד מתבעס". האם "לסמוך עליו שהוא יודע מה הוא עושה ומדוע הוא כל כך רוצה להיות חלק מזה"? לא ולא! גם הפסיקה אינה "סומכת עליו" ובמצבים שמגיעים לבתי הדין, לכולם ברור שהסכים לכך כי זה היה הרע במיעוטו עבורו. האם אתן באמת רוצות שאקרא ל"רע במיעוטו" הזה "תגמול אדיר בכל הרבדים וכן גם במישור הכלכלי"? נו באמת...
שמי גלית דדון, לא היה לי תפקיד בפסטיבל, ואני עומדת מאחורי דברי. אך בודאי לא אוכל לבוא "בצניעות וקשב" למצב שבעיני הוא כל כך נצלני, מכוער ולא נקי. למדתי, וגם בשאקטי ;-), שאין שום מצב שהוא "כפי שהוא", אנו יוצרים את המצב/מציאות שאנו חיים בה, בדיוק כפי שאת יצרת את ה"מצב/מציאות" לפיה אני אחת מהעובדות "שלכן" ועוד "טענתי זאת". קראי שוב "בצניעות וקשב" את מה שכתבתי ותראי כי לא טענתי זאת כלל. אך את היית רוצה להאמין שאני אחת העובדות שלך ושגם טענתי זאת, ולכן יצרת לעצמך מציאות שכזאת ואת מאמינה בה.
שוב, אינני מצפה לתגובות שלכן. אתן מנהלות עסק, ובעסקים, כמו בעסקים, מנצלים את מי שאפשר (המנחות שמוכנות לעבוד ללא שכר) ומשלמים למי שלא ניתן לנצל (הברזיות, הסככות והרמקולים שלא מוכנים לעבוד ללא שכר). זו ה"מציאות" ואלו ה"נסיבות" היחידות כאן. מכיוון שזה העסק שלכן, זכותכן לנהלו כפי הבנתכן, ולעשות ככל העולה על רוחכן. כל מה שאמרתי בפוסט הקודם, ואני חוזרת עליו שוב, הוא שקבלתי המון בפסטיבל וכשהתברר לי שאלו שקבלתי מהן יצאו חסרות, נפגמה מאוד הנאתי.
אנחנו עומדות מאחורי דברינו. יש בנו כבוד רב ואהבה רבה לכל מי שבוחרת לקחת חלק בשאקטי. מאחלות לכולנו לעשות בחירות מודעות, מתוך כוונה ולקיחת אחריות ולייצר לעצמנו את המציאות הטובה ביותר. מודות לך על שאת מעלה את הנושא הכל כך חשוב הזה- אנחנו בוחנות אותו שוב ושוב ויודעות שהפסטיבל מתקיים באופן היחיד האפשרי בעת הזאת. ימים יפים. כל טוב
עכשיו, אחרי שחוויות השאקטי עובדה, החלה לשקוע, והשתלבה לה בזרם החיים,שינויים שהחלו כבר קודם החלו להבשיל, ואני בהחלט מרגישה פורייה- ברעיונות, מחשבות, תכניות...
פה המקום להציג את עצמי ולהתוודות שבעוונותיי, אני סטודנטית לתואר ראשון במשפטים וסוציולוגיה. שאקטי הולידה אצלי רעיון לכתיבת העבודה הסמינריונית שלי, והחלטתי לעסוק בנושא שמעניין אותי בצורות שונות כבר הרבה זמן- דרכים אלטרנטיביות להעצמה נשית. העבודה צריכה להתבסס בין היתר על ראיונות.
אני פונה אליכן, נשים- מנחות, מטפלות, משתתפות, מבקרות לרגע, ואפילו הלפריות (כמוני)- שמעוניינות ורוצות לשתף בחווית השאקטי שלהן- על צדדיה החיוביים והשליליים (אם היו). שמרגישות שהפסטיבל תרם לשינוי כלשהו, זירז תהליכים, שיחרר דברים שהיו תקועים, הביא עימו מפגשים לא צפויים (או שלא), ובכלל...
כמובן שהכל תוך שמירה על דיסקרטיות ואנונימיות, ובנוסף- זה לא משהו שיתפרסם, אלא משהו שהיחידה שתיקרא אותו היא המנחה המדהימה שלי, שבעצמה מאוד מתעניינת בנשיות ומודעות.
אשמח מאוד אם מעוניינות תפננה אליי, נשב קצת, נדבר...ניזכר.
המון תודה וברכה,
הגר-
054-5857298, או בדואר אלקטרוני- suhagar ב- ג'י- מייל, נקודה קום. או במסר באמצעות האתר.
מתנצלת על הדחייה במפגשים. מקווה שבקרוב יתאפשר לנו. מאוד רוצה להיפגש. וגם מזמינה אותך אישית למסיבת הטרנס-פורמציה שתתקיים בפאב של גזר ב31.8 ב20:00 זה קורה עוד יומיים והופך לחגיגת השקה של קהילה חדשה- תרומהניטי שנולדת מתוך השאקטי ומחברת גם... גברים. שיהיה לכולנו בהצלחה עם מיזמינו כולם.
שלום חברות.אני השתתפתי זו הפעם הראשונה ובשורה התחתונה נהנתי בגדול.נכון שהיה מקום לשיפור בתחום הסניטאציה אבל נהנתי מכל רגע.אני חושבת שיש לאפשר להגיע באופן עצמאי לשים ציוד ולרדת עם המכונית לחניון וכן להוסיף עוד שירותים כי לא היה מספיק אבל הסתדרתי גם עם זה. רציתי לציין שנהנתי מאד מאד מרונית המנחה של רייאו מסדנאת ריקודי הבטן ומניה תודה רבה למנחות נתתן לי הזדמנות גדולה להשתמש הגופי ולשחרר ! אגיע גם שנה הבאה ואצרף עוד בנות יישר כוח למארגנות.-לקחתי רק את חצי הכוס המלאה תודה !עינת||
רעד עובר בגופי, עיניי בוהקות, שפתיי מחייכות וצוחקות כמו ילדה שרק גילתה את קסם החיים.
מימד הזמן הינו רק זיכרון ישן והעולם מקבל קצב אחר, איטי, שלו ורגוע.
כל חיינו אנו תרים אחר הדבר הזה שנקרא אושר אך רק מעטים זוכים לו מבפנים ללא תנאים ,באופן מוחלט ונשמתי.
האושר נמצא בתוכנו מחכה לפרוץ החוצה אל העולם ולמלא אותו באור אלוהי.
אלוהים עשה עימי חסד, רפא אותי מפצעיי ,מהזדהותי עם האגו המשקר, המהתל ,המכשיל כל מעבר של האושר הפנימי החוצה. מבקשת אני שייכנס לתוכי אור אינסופי מלא באהבה אלוהית שירגיע כל מקום חשוך וימוסס כל פחד מהחיים ומהמוות בעיקר מוות של הזהות ,של האישיות ,של האני, מוות של השליטה, ההיאחזות, חוסר הקבלה וכלא המחשבות.
תודה על הגוף המופלא המשמש מבצר לנשמתי הנצחית, תודה על היותי צינור לשפע היקום הזורם דרכי ומזין את גופי ונפשי, תודה על הדרך הנפלאה בה נשמתי צועדת יום יום, תודה על כל המתנות שאני מקבלת, אלה שאני רואה ומוקירה וגם אלה שהגיעו ועיני היו סגורות מלראותן.
בהודיה ואהבה
רוית- דולה, מטפלת בוורטקס הילינג, רפואה סינית ובעיקר נשמה של אישה הבאה ללמוד לחיות בעוצמה ובאחדות עם השלם
החוויה שלי היתה של התרוממות רוח והרגשתי שכל אחת מהנשים שנמצאות בשאקטי, אהובה ברמות ויפה ברמות ושכולנו התברכנו זו בזו. מודה עלי ועלייך ועל הבריאה. שנדע הרבה טוב
עם כל הכבוד למארגנות שבאמת חביבות ונעימות
התנאים היו מוגזמים לרעה משלב ההסעה (אוטו אחד מגיע אחת לחצי שעה חיכינו שעה למטה בשמש
מתחם האוהלים היה עם קוצים ובלתי ניסבל(לא מתחם יער)
התאורה לא עבדה בלילה )רק פנס רחוק אחד ולהגיע לאוהל הלכנו בחושך מוחלט
במתחם אין מקלחות או אפילו ברזים,
לשטוף שיניים צריך להיכנס למתחם הפסטיבל ולשירותי הביקתות (8 דק' הליכה ) ותורים מטורפים
השירותים הכימיים ביזיון מסריח ללא נייר או ברז ליד, דלתות לא נסגרות ואין בהם תאורה.
(הייתי בזורבה הם בנו סככות מצל עם תאורה מעל מתחם האוהלים) .האוכל עלוב ויקר
וכדאי לא להשתיק את הביקורת באמירות אתן רואות רק חצי ריק, ולא מחוברות וכיו"ב שמעתי הרבה מאוד כעסים ותיסכול בזמן הפסטיבל מסביב מנשים שחלקן לא תגענה יותר בחיים ואמרו שיתריעו מסביב
ואחרות שאמרו " זילזלו בנו אך אנו נמשיך ונבוא כי אוהבות את האווירה והקונספט
אני וחברותי לעולם לא נגיע יותר וחבל
אנחנו מודות לך
כי את מאוד צודקת בדברייך, מאוד אמיתית ולא מנסה ללקק ישבנים,
והכי מעצבן אלו כל המתייפיפות למינהן, שלא נעים להן להודות שהתנאים היו ממש גרועים,
והן מתלקקות באימרות של את מדהימה לכל אחת מהמארגנות
והן שוכחות כי המארגנות דאגו לכיסן
מעל ומעבר לאכפתיות לנשים המגיעות,
הכל היה יקר בטירוף, היחס היה מזוויע
שכחת להוסיף שהשאטל הגיע פעם בשעה ואת כל הציוד הוא זרק על הקרקע בלי התחשבות וגם בלי להגיד לאן הוא מחליט להעמיס את הציוד ,(הבנו שהוא נכה וחסרה לו כף יד ולכן הקיבוץ היה אמור וצריך לעזור לו או להחליף למי שכן יכול לסחוב , להרים, להוריד ציוד כבד )
אנחנו 5 בנות שלא נגיע לפסטיבל זה ודאגנו להפיץ את דברינו בכלל הנשים שאנו מכירות, ומכייון שהרבה לא הכירו את הפסטיבל הזה- כולן לא יגיעו להשפלה של פסטיבל שכזה ,
ואת גם צודקת כי גם אנחנו שמענו המון תלונות ויחד עם זאת המון שאמרו שהן יגיעו גם בשנה הבאה
כי בעבורן זה לברוח מהבעל והילדים בתירץ-אפילו שהן סבלו,
מכיוון שאנחנו לא מחפשות לברוח ,ואם נירצה לצאת לחופשה אנחנו נחליט ונצא בלי תירוצים,
בלי אישורים של אף אחד ובטוח שבאותם סכומי עתק ששילמנו עדיף להוסיף ולהנות יותר,
מה גם שלקח לנו קרוב ל-3 ימים להתגבר על העייפות מחוסר השינה , הכחולים מהאבנים במחנה האוהלים,
מהרעב , ובעיקר מהגועל של כל סוג ההתארגנות הזו,
אנחנו כולנו מודות לך שלא התביישת ואמרת את דברך,
חיזקי ואימצי
יש עט להגיד דברי נועם ויש עט להגיד את אשר על ליבנו
זה לא ניחשב לדרכי מלחמה אלא להפך כך עושים שלום , מדברים ואומרים את אשר על הלב,
לא מכסים בשום צורה את הרגש והאכזבה
ולא מנסים למצוא חן בעיני כל -זה מתאים לנשים כנועות ומאויימות - ואנחנו נשים של חופש
של אמירה ובעיקר עשייה
אנחנו מאלה שהולכות להפגנות ולומר את דברנו, כאשר האחרות לא מסוגלות
שיהיה לך המשך שבוע נפלא
חיזקי ואימצי בדרכך
זה יפה שאת יודעת להגיד מה שמציק ולא נעים לך, אבל למה את מדברת בשם כל כך הרבה בנות שאת בכלל לא יודעת מה הן באמת חושבות ומה לא?
אני מצטערת אבל גם אם את מרגישה שיש בנות שלא נעים להן להודות במשהו, אין לך שום לגיטימציה לבוא ולדבר בשמן עד שלא קיבלת אישור מהן מפורשות.
ועד אז- דברי בשם עצמך בלבד.
אני באופן אישי נהניתי מהפסטיבל מאד ואני הולכת לחזור אליו בגדול, בשאיפה לקחת בו חלק פעיל בשנים הבאות.
נכון שהתנאים לא היו הכי אידיאלים אבל אני הצלחתי להסתדר והיה לי נפלא בפסטיבל.
אני כן חושבת שיש מקום לשיפור בהרבה דברים, וזה נאמר פה כבר ולכן לא אחזור על זה שנית.
הגברת חושבת כך ומביאה את דעתה בפורום
לא כל אחת חיובית בדעות שלה. אי אפשר לרצות את כולם, אבל לכל אחת יש את הזכות לכתוב בפורום
צריך להקשיב, ללמוד ולהשתפר
את הפסטיבל, ושכבר אחרי המסר הראשון שלך הבנו את הרעיון ולא צריך לחזור על זה שוב ושוב,
נראה כי את כל הכעסים והעצבים שלך את מוציאה כאן וזה כבר לדעתי ממש לא לעניין.
הבנו שיש לך טענות ולא נהנית.
לא מקובל עלי שבגלל שאת לא נהנית וכל כך סבלת (מסכנה, למה לא נסעת פשוט הביתה?)
את טוענת שכל האחרות כאן "מלקקות ישבנים". מאיפה העוז והחוצפה?
אני מאוד נהנתי ויחד עם זאת יש דברים שהכעיסו אותי ואני רוצה שישפרו אותם כי אני כן מתכוונת להגיע, כי בשונה ממך אני משתדלת להנות מהחיים ולא לעסוק יום יום בשלילי, כפי שנראה שאת עושה, כי כל יום את כאן מוסיפה רעל. לכי מצאי לך חיים, את הרי כל כך "רוחנית", לא?
מארגנות הפסטיבל קבלו כאן כבר הרבה מסרים לגבי דברים שרצוי לשפר ואני בטוחה שהן תשתדלנה לעשות כמיטב יכולתן.
ואת? פשוט תעשי לעצמך טובה ואל תבואי, בכך פתרת לעצמך את הבעיה, לא כך?
שיהיו לך חיים יפים
יש דרך לומר דברים.
הפריעו לך דברים? תגידי אותם, בהחלט. אבל יש דרך, ויש הבדל בין לקטול מישהו לבין לתת לו ביקורת בונה, ומה שאת עשית נקרא לקטול.
חוצמזה שאם רצית כן להביע את הדברים שלך באופן כועס כל כך וקוטל, אז למה על גבי הפורום לעיני כל? יש מסרים אישיים בדיוק בשביל דברים כאלו.
מלבד זאת, ראי כמה נשים בפורום כן כתבו על דברים שהפריעו להן, וראי איך הן עשו את זה. זה מראה לך שהנשים האלו כן יודעות להגיד מה מפריע להן, הן פשוט עשו את זה שונה ממך. את לא צריכה לדבר בשמן, יש להן פה (או במקרה הזה- אצבעות).
סיגל, אם ההודעות שלך בפורום הולכות להמשיך להיות כל כך גסות רוח אני חושבת שאין לך מקום בפורום הזה.
אין לי אלא להשתמש בטכניקה של הו'אופונופונו.
בטכניקה זו אני לוקחת אחריות על כל מה שמופיע בחיי
מבקשת סליחה על שמשהו בתוכי איפשר לזה להיות ומוסיפה: אני אוהבת אותך תודה.
זה מה שאני יכולה לעשות עם היקרות שכאן.
שמעתי את דבריכן. בכל אשר ניתן לשפר נשפר.
עם זאת התודות שאנחנו מקבלות רבות ועצומות. ואני יודעת שכאשר מישהי בוחרת לראות הכל שחור- זוהי הבחירה שלה- אני מניחה שכך הדבר באזורים שונים בחייה ויכולה רק לברך בהמון טוב. מניחה שמשהו בתוכי חשש מכל הטוב הזה ושפע האהבה שחוויתי ולכן יצר מרחב בריאה גם לחוויה כשלכן. מתנצלת על כך ושולחת אהבה.
עבורי הפסטיבל היה מוצלח ביותר. חוויה של אהבה טהורה, חוויה של אחדות עם כל אשה שהסכימה לכך. חוויה של התרוממות רוח ושל יופי רב. הפידבקים הנהדרים אינם מפסיקים להגיע. את אלו שלכן לא אקרא יותר -כי קראתי והבנתי ושלחתן גם ישירות וגם הכנסתן שוב ושוב לפורום. קולכן נשמע. מרגע זה אני מאפשרת לעצמי להיות בטוב. מוכנה לקבל באהבה את האהבה ולדעת שאני מבורכת ושאפשר להיות מבורכות באינסוף טוב. מקווה שהיקום ייטיב אתכן בכל מקום אליו תלכו. מקווה שהחוויות שתאספו-ותיצרו יהיו טובות ושתהנו מהחיים. מרגע זה משחררת ומתמסרת לאהבה. כל טוב
היה פשוט נפלא,
כשאספנו הכול חברתי היקרה פני ואני חשבנו "אילו היו מכריזים יום חמישי זה עכשיו ,ושוב לפרוק ולבנות כולל השאטל המטלטל והצעידה המפרכת, מסכימות??" שתינו ענינו "כן" מוחלט.
זה בדיוק היופי שזה משהו אחר. לבית מלון מיופייף עם ארוחת בוקר של דג מלוח וגבינה 3% יש לי בכול יום ומקום לבחירתי. והבחירה הייתה במשבו מסוג אחר, משהו שמדבר את הלב ולא רק את השכל.
אוהבת אתכן ומחכה לשנה הבאה.
בברכה לכולן
הדס יצחקי
זהו השאקטי השלישי שאני נמצאת ובכל שנה אני מחכה לחופש הזה .כל שנה זאת חוויה אחרת ומהנה .אך יש לי בקשה בשני השאקטים האחרונים עוצמת הרמקולים של הסדנאות במיתחם המרכזי מפריעה לסדנאות שנמצאות מסביב למתחם המרכזי אולי יש אפשרות להרחיק או לדאוג למתן את עוצמת הרמקולים של הסדנה המרכזית.ישר כח בנות לארגון לפרגון להפיכת הפסטיבל הזה למקום שמאפשר לכל אישה בכל גיל ובכל מצב כלכלי או מצב אישי לבוא ולחגוג את היותנו נשים
מצאתי עצמי יותר מפעם אחת ניגשת להוריד את עוצמת הרמקולים. לא חושבת שצריך היה להאבק על מקום בצורה כזו. עם זאת שלחתי ברכה למנחה שמצאתי מתעקשת על עוצמות סאונד בתקווה שתתעורר בה הבנה. אולי אתייחס לכך במפגש המנחות בשנה הבאה. בכל אופן תשומת ליבנו נתונה לכך. תודה
היי, שמי לינה וזו השנה השלישית שלי בשאקטי. והפעם התבשלתי לכך שהייתי מאוד רוצה לקחת חלק פעיל בארגון של שאקטי בשנה הבאה. אינני יודעת אם הנכן זקוקות לעזרה ובאילו תחומים, אבל אשמח מאוד שבכל מקרה תצרו איתי קשר. יש לי כמה כשרונות וכישורים :)) שאשמח לתרום מהם לפסטיבל החשוב הזה.
מודה מראש,
לינה טרנה
נייד: 054-3003324
מייל: lina2tarna@gmail.com
